אגם בלב המדבר

את מחצית היום הראשונה של היום השני שלנו במואב שביוטה היפה הקדשנו לשייט ראפטינג בנהר הקולורדו. בחרנו באופציה הרגועה ביותר לפחדנים אחרי שקיבלנו אישורים חוזרים ונשנים לכך שאולי נושפרץ אך בשום פנים ואופן הראפט לא יתהפך על יושביו. ואכן, נהר הקולורדו המפורסם נמצא בעונה זו במצב רגוע למדי - כנראה שהשלגים טרם הפשירו. היה שיט שקט ושלו למדי, מלווה כמובן בנופים ופה ושם הצביעה המדריכה-שייטת שגם היתה אחראית על המורל על אחוזות נופש שבהן משלמים 400 דולר ללילה על שפת הנהר, או על בית שאמור להיות בבעלותו של ג'ון טרבולטה. היה חם...
אחרי הצהריים יצאנו לדרוש בשלום הסמל הידוע של יוטה - קשת הדליקייט ארץ', השוכנת בפארק הלאומי ארצ'ס, על גבעה מרוחקת. הטיפוס בשמש אחה"צ היה מפרך, ובסוף בסוף, כשהתגלתה הקשת מעבר לפינת סלע, התברר שהיא מקבלת את שפע האורחים ברוח עזה שאיימה להעיף את היפניות הדקיקות לתהום והטיחה חול בפנים. ועדיין, במקום השתרך תור ארוך של כל אלה שביקשו להצטלם למרגלות הקשת בענן.

למחרת עזבנו את מלוננו הנעים והנוח במואב, ויצאנו אל מחוז נידלס שבקניונלנדס. הדרך ארוכה, אבל יפה מאוד, וכשנכנסים לתחומי השמורה מצטרף לנופי המדבר עמק ירוק יפהפה. גולת הכותרת הוא ללא ספק סלע הניוזפייפר - שם השאירו אינדיאנים קדמונים שפע סיפורים, שלצערנו כיום איש לא יודע לפענח אותם.

ואם חשבנו שעברנו כבר בכמה וכמה חורים מרוחקים, מקום הלינה שלנו לאותו ערב, מקסיקן האט שעל גדות נהר הסן חואן, היתה החור הנידח מכולם. מוטל לא משהו, שתיים ורבע מסעדות שמנצלות היטב את הריחוק מהציוויליזציה והגרוע מכל - חיבור אינטרנט שלא עובד. מכאן תיכננו לבקר במוניומנט ואלי, שזכה לשפע שבחים במדריכי התיירים, שהזכירו שוב ושוב כיצד התפרסם בסרטים (פורסט גאמפ, מערבונים) ובפרסומות (איש המרלבורו). אלא שתצורות הסלע האדומות המרהיבות מרהיבות קצת פחות לעיניים שכבר השתאו לנוכח פלאי זאיון, ברייס והקניונלנדס, וכדי להוסיף לכך, הגענו לשם בעיצומה של סופת חול באווירת סוף העולם, שחיסלה כל סיכוי לטיול במקום.

את הפיצוי קיבלנו למחרת, כשחצינו את הגבול לאריזונה והגענו לאגם פאוול היפהפה ומרובה השלוחות, אגם מלאכותי שנוצר לאחר הקמת סכר גלן על הקולורדו. התמקמנו במלון עם נוף לאגם, ויצאנו לשיט של כשעה וחצי בין הקניונים שבתוכם מתפתל האגם. כל השטים היו מצוידים במצלמות על, כאלה ששוקלות 5 קילו לפחות. ראינו כבר הרבה צלמים עמוסי ציוד במסלול הזה, אבל כאן התופעה הגיעה לשיא, כשבמשפחה של חמש נפשות, לכל אחד היתה מצלמה משלו. גם זוגות רבים מטיילים עם מצלמה לכל אחד, ואפילו חצובות אישיות... אין מה לומר, השיט הזה סיפק פוטו-אופ רבות במיוחד.

השקיעה על האגם נהדרת והצבע של האגם הכחול ממש זורח על רקע הנוף המדברי. מזכיר קצת את ים המלח, רק הרבה יותר מרשים ויפה, וכאן באמת יש תיירים, וגם מים... אחרי כל המראות היפים בזאיון, ברייס וקניונלנדס, אגם גדול על רקע המדבר הוא עוד נוף ייחודי שמחכה לתיירים שחששו שמא הם כבר שבעים ממראות המדבר של יוטה. אז אם אתם באזור, אל תדלגו על האגם. כדאי גם להגיע בקרוב: לפי מהדורת הלונלי פלאנט מ-2008, האגם איבד 50% ממימיו מאז 1999...