את אחר הצהרים והערב בילינו בשיטוט רגלי לחוף אגם פאוול, ליד המלון. היה יפה ושלו כל כך. ליד רציפי הסירות פגשנו כמה אמריקאים שהביאו שתי סירות וציוד רב, ומן הסתם התכוננו לצאת לפיקניק לילי באחד החופים השוממים. הוי, כמה שקינאנו בהם! מה שמיוחד כאן זה שהחוף רגיל ולא מפתיע אבל האגם עצמו עוטף רצועת סלעים שוממה ומבודדת שנראית ממש כמו אדמה של כוכב אחר.
למחרת יצאנו מפייג' אל הגרנד קניון. הצלחנו לדחוס המון בביקור הזה, שנמשך בעצם פחות מ-24 שעות: שני מסלולים של כמה שעות שיורדים קצת אל הקניון, תצפית אל הזריחה וכמובן לשקיעה. הקטע במסלולים בגרנד קניון היא שבהתחלה יורדים ויורדים ויורדים, ובדרך חזרה מטפסים ומטפסים ומטפסים... הירידה קלה לכאורה, אבל כשראיתי מולנו את מגוון ההבעות המותשות וחסרות התקווה של מי שהיה בדרך למעלה, נתקפתי חרדה קלה, שהעיבה במעט על נופי הקניון היפהפיים שראינו. בדרך למעלה גיליתי שיש לי פחד גבהים הפוך: אני מסתכלת למעלה, על החלק שעוד נשאר לי לטפס, ונתקפת סחרחורת... אבל נחשו מה? בכל זאת הגענו, למרות הכל (הערת יובל: קשה, אבל מספק, הנופים מדהימים והמאמץ משתלם).
אחר כך הלכנו עם כל התיירים לראות את השקיעה בהופי פוינט. הגענו מוקדם ותפסנו מקום טוב בשורה הראשונה מול הבמה. להשלמת הסרייה השכמנו למחרת בארבע וחצי ויצאנו לראות את הזריחה בקניון. לא הספקנו להגיע לנקודה המומלצת - יאקי פוינט, נדמה לי - אז ראינו מ"סתם" נקודת תצפית, yavapai, כשסביבנו עוד תיירים טרוטי עיניים וקופאים מקור. בדרך חזרה לחניון ציפתה לנו הפתעה - חבורה של mule deers, מעין איילים שאני מתרגמת ל"יחמור" ויובל מתרגם ל"במבים". עשינו להם בוק נאה של תמונות.
השלמנו את הסיבוב שהתחיל בווגאס וסיימנו באותה נקודה לאחר החזרת הרכב בוגאס, הפעם התאכסנו במלון בלאג'יו. לאחר נהיגה של כ5 שעות ארוכות ומנוחה קלה, הלכנו באותו הערב ל-O למופע קרקסי, אקסטראווגנדי בסגנון אמריקאי מושקע, מקצועי, קיטשי, גדול ומרשים (מתאים: בעיקר לילדים).
למחרת, טסנו לסן פרנסיסקו, שפיזרה את ערפיליה לכבודנו. שכרנו כאן דירה למשך שבוע, בבית דירות בן 100 שנה. הדירה מרווחת מאוד, עם סלון וחדר שינה וכמובן מטבח, והמחיר נע בין 145-120 דולר ללילה. המיקום מרכזי - אפשר להגיע ברגל כמעט לכל מקום בעיר, עם קצת סיבולת לב-ריאה.
סן-פרנסיסקו היא לא מה שחשבתי (יובל). לא כרך גדול וסואן כמו ניו-יורק אלא עיר בבניה נמוכה, רגועה ופחות רשמית ששאלה מלונדון את אפקט הערפל.
האנשים בסן-פרנסיסקו לוקים בשפעת מקומית שמחייבת אותם להפעיל אמצעים רפואיים מיוחדים - המריחואנה הרפואית: כולם נרפאים בעזרתה, (הריח ברחוב מזכיר עיר מסויימת באירופה).
בבוקר הראשון בעיר היה לנו יום ים - אמנם התחלנו בטיפוס מפרך של מיליוני מדרגות למגדל קויט, אבל המשכנו ברציף 39 - שאותו מאכלסת להקה עצלה, גסה ומשעשעת במיוחד של אריות ים. לאחר שלמדנו לחקות את תרועת אריה הים (נשמעת כגיהוק ארוך ובוטה במיוחד) המשכנו למה שקראתי לו "רציף הבנים", היכן שאפשר לבקר בצוללת פאמפניטו, ממלחמת העולם השנייה, ואז במוזיאון המכאני - שמכיל המון המון מכונות משחקים. יש שם מכונות בנות 100 שנה, כאלה שמכניסים רבע דולר והן מנגנות, או מפעילות המון בובות, או מנבאות עתידות, אבל החלק הנחמד יותר הוא מכונות משחקי מחשב, כאלה משנות השמונים, עם מרוצי מכוניות, ושלל משחקי מכות ויריות - נוסטלגיה מהנה למי שגדל על הדברים האלה.
בבוקר הראשון בעיר היה לנו יום ים - אמנם התחלנו בטיפוס מפרך של מיליוני מדרגות למגדל קויט, אבל המשכנו ברציף 39 - שאותו מאכלסת להקה עצלה, גסה ומשעשעת במיוחד של אריות ים. לאחר שלמדנו לחקות את תרועת אריה הים (נשמעת כגיהוק ארוך ובוטה במיוחד) המשכנו למה שקראתי לו "רציף הבנים", היכן שאפשר לבקר בצוללת פאמפניטו, ממלחמת העולם השנייה, ואז במוזיאון המכאני - שמכיל המון המון מכונות משחקים. יש שם מכונות בנות 100 שנה, כאלה שמכניסים רבע דולר והן מנגנות, או מפעילות המון בובות, או מנבאות עתידות, אבל החלק הנחמד יותר הוא מכונות משחקי מחשב, כאלה משנות השמונים, עם מרוצי מכוניות, ושלל משחקי מכות ויריות - נוסטלגיה מהנה למי שגדל על הדברים האלה.
בערב הלכנו למשחק של הסן-פרנסיסקו הג'יאנטס. מה אומר - בייסבול זה לא ספורט כל כך מעניין, אבל היתה חוויה אמריקאית למהדרין, כולל המצלמה שמחפשת זוגות כדי לצלם אותם מתנשקים, וכולל השלטים שמבקשים מהקהל: make noise.
למחרת טיילנו באזור נורת' ביץ', עם שפע נופים למפרץ, ובצ'יינה טאון מהממת החושים. חוייה מיוחדת במינה ציפתה לנו ביום שני, אז התקיים ברובע המישן בעיר קרנבל רב תרבותי - המון רחובות נחסמו לטובת שפע רקדנים, נגנים וסתם אנשים בשלל תלבושות בכל הצבעים, ריקודים מכל המינים ומוסיקה בכל המקצבים. כמה יפה לראות איך כל תרבות בעיר הזו שומרת על גאוותה, אבל כולם גאים גם להיות אמריקאים. ניסיתי לדמיין קרנבל רב תרבותי שכזה בתל אביב: הפולנים, התימנים, המרוקאים, היקים... איכשהו, אני לא רואה את זה קורה.
שוטטנו המון בעיר, הלכנו למקומות רבים ברגל: למגדל שבו נראה ציור קיר גדול של דייגו ריברה, לחופי האוקיינוס הפאסיפי, לרחובות הייט ואשבורי הצבעוניים, לצ'יינה טאון התוססת והרועשת..., לג'פאנטאון הסטרילית, להייט (מחוז ההיפים לשעבר), לאושן ביץ, לגולדן גייט פארק, לשכונת פרסידיו (שם רצינו לצפות בגשר הזהב אבל הערפל התנגד והעלים את הגשר).
למחרת טיילנו באזור נורת' ביץ', עם שפע נופים למפרץ, ובצ'יינה טאון מהממת החושים. חוייה מיוחדת במינה ציפתה לנו ביום שני, אז התקיים ברובע המישן בעיר קרנבל רב תרבותי - המון רחובות נחסמו לטובת שפע רקדנים, נגנים וסתם אנשים בשלל תלבושות בכל הצבעים, ריקודים מכל המינים ומוסיקה בכל המקצבים. כמה יפה לראות איך כל תרבות בעיר הזו שומרת על גאוותה, אבל כולם גאים גם להיות אמריקאים. ניסיתי לדמיין קרנבל רב תרבותי שכזה בתל אביב: הפולנים, התימנים, המרוקאים, היקים... איכשהו, אני לא רואה את זה קורה.
שוטטנו המון בעיר, הלכנו למקומות רבים ברגל: למגדל שבו נראה ציור קיר גדול של דייגו ריברה, לחופי האוקיינוס הפאסיפי, לרחובות הייט ואשבורי הצבעוניים, לצ'יינה טאון התוססת והרועשת..., לג'פאנטאון הסטרילית, להייט (מחוז ההיפים לשעבר), לאושן ביץ, לגולדן גייט פארק, לשכונת פרסידיו (שם רצינו לצפות בגשר הזהב אבל הערפל התנגד והעלים את הגשר).
סן פרנסיסקו היא ערב רב של שכונות כל כך שונות זו מזו, והיא הותירה עלינו רושם של מקום נעים וקליל - אם כי העוני וההומלסים נוכחים פה, בעיר שחרטה על דגלה את השלום, הסברת הפנים ואיכות הסביבה, בכל פינה. וכולם כאן נחמדים כל כך.
מחר יוצאים לכיוון ילוסטון. נדמה שראינו כמעט כל פינה בעיר, ובכל זאת, עזיבתה צובטת את הלב. נקווה שהגייזרים ישטפו את העצב החוצה.
מחר יוצאים לכיוון ילוסטון. נדמה שראינו כמעט כל פינה בעיר, ובכל זאת, עזיבתה צובטת את הלב. נקווה שהגייזרים ישטפו את העצב החוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה