לפעמים הג'ט לג הוא ברכה. כשקמים בחמש בבוקר אפשר להספיק המון דברים - להתעדכן ולעדכן באינטרנט, לדבר עם ההורים בסקייפי ולהתייצב ראשונים בשמורת הטבע. כך היינו לבדנו כמעט בשמורת ברייס שביוטה. ההרגשה להלך בנופי הירח האלה היא כאילו נחתנו זה עתה בחללית בכוכב אחר. המצלמה פעלה נונסטופ, כשהמראות היפים באמת מתגלים עם תחילת הטיפוס חזרה בגני המלכה. כאן התגלעו חילוקי דעות בשאלה מי יותר יפה - אבא או אמא? אני מצדדת בברייס, ויובל בזאיון.
אכלנו סנדוויצים על ספסל שחיכה לנו בנקודת הסיום, סאנרייז פוינט, כשמאחורינו עוברים עשרות התיירים המאחרים לקום, ויצאנו לדרך הארוכה אל מואב, דרך השמורה של גרנד סטיירקייס אסקלנטה. בדרך עברנו בנקודת התצפית במייל ה-70 בכביש 12 - שווה עצירה עם נוף של כל דרום יוטה. אחר כך עצרנו בבית הקפה שכל מדריכי התיירים ממליצים עליו - Kiva Koffeehaus, במייל ה-73, חצוב בתוך הסלע עם נופים נפלאים, ותפריט נחמד וממש לא יקר בהתחשב במיקום, של שתייה חמה וקלה וארוחות קלות. עוגיית השוקולד צ'יפס הענקית ב-75 סנט נהדרת, והמקום נכנס לרשימת ה"יכול היה בקלות להיות מלכודת תיירים, אבל בחר להיות מקום נעים".
בהמשך עברנו ביעף בשלל עיירות קטנות, טיפסנו עם הכביש מעלה מעלה. בכל כביש שנסענו בו היו נופים מרשימים כל כך - הרי הנרי ולה-סאל המושלגים, תצורות סלע שונות בשלל גווני האדום ולפעמים קצת ירוק. באמת, נראה לי שאת הנופים המדהימים ביותר ראינו פשוט בעודנו יושבים במכונית. אי אפשר להאמין כמה יופי יכול להקיף מסלול אספלט, ואיך לפעמים בכל כיוון שמפנים את הראש רואים נוף יפהפה אחר.
אחרי נסיעה של שש וחצי שעות, כולל כמה עצירות, נחתנו במואב. העיירה עצמה ממוסחרת מאוד, וחסרה מאוד את החן השקט והצנוע של ספרינגדייל. התנועה ההומה ברחוב הראשי לא היתה מביישת את אחד הרחובות הראשיים בת"א. בבוקר למחרת יצאנו אל קניונלנדס. הגענו קצת לפני שמונה ושוב היינו כמעט לבדנו במסלול ה-Grand view היפהפה ומסחרר הראשים, וגם קל מאוד. מומלץ ביותר. אחר כך עשינו את מסלול ה-Upheaval Dome, הצופה למכתש בקוטר של מייל שהמדענים עדיין חלוקים בדעתם בנוגע לנסיבות לידתו. נראה שלבוגרי המכתשים של הנגב הוא לא כל כך מעניין. המשכנו לעבר ה-Dead horse point - נקודת תצפית על נהר הקולורדו, שזכתה בשם המוזר בעקבות אירוע מצער של הזנחת בעלי חיים שהתרחש כאן לפני שנים רבות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה