ובכן, הדבר קם והיה.
אחרי חודשים של תכנונים וחלומות, קמנו בבוקר, כלומר בחמש בבוקר אחרי לילה ללא שינה לפחות אצל חלקנו, גררנו שתי מזוודות למטה ועלינו על מונית לנתב"ג, בדרכנו ל-40 יום של תהיות וטעיות במערב ארה"ב.
טוב, קודם כל, טיסה של 2 עצירות ביניים ו-26 שעות בסך הכל היא ממש לא פיקניק. למעשה, כבר בטיסה השנייה, מלונדון לשיקגו, נמאס לי מהכל ורציתי כבר לחזור הביתה. מזל שבאותו רגע כבר אי אפשר היה לעשות סיבוב פרסה.
הגענו בחצות לוגאס - בזמן שנהג המונית עשק אותנו בסיבובים מיותרים, העיר נראתה כאילו רק התעוררה. הגענו למלון Aria, חדש ומפואר מאוד, חדר ענקי עם חצי נוף לסטריפ ושפע שיכלולים.
היום שלמחרת הוקדש לחיפוש אינטרנט חינם. עברנו בכל סטארבקס ומקדונלדס בסטריפ ופשוט אין! בסוף בסוף מצאנו בעזרת קסם: נכנסנו למרכז הקניות של המייל הקסום, התיישבנו ליד הסטארבקס והופ - חיבור אינטרנט חינם! למותר לציין שנתקענו שם לשעה וחצי.
חוץ מזה ביקרנו ב-MGM גראנד וראינו את האריה המסכן בשטח הקטנצי'ק שהקצו לו, בוניישיאן - שיא הגיחוך עם הגונדולות בתעלה בגובה 10 ס"מ. בזמן שגיחכתי בליבי על הפראיירים ששטים בהן, יובל חשש שגם אני ארצה לשוט באחת - בסיזרס פאלאס, בבלאג'יו שמצא חן בעינינו כי לפחות בעיצוב שלו יש משהו מקורי ולא רק העתקה. שם גם רכשנו כרטיסים למופע O של סירק דה סוליי. בסיום סיבוב הקניונים מחכה לנו עוד יום בוגאס, הפעם בבלאג'יו, ככה שנוכל לרדת בכפכפים להופעה. דרך אגב, גם אנחנו לא הצלחנו להזמין דרך טיקטמאסטר, בבלאג'יו בקופה נתנו לנו את ה-25% הנחה.
הכל בוגאס עולה כסף - והמון!!! ארוחת הצהרים הכי זולה שהצלחנו למצוא היתה במקדונלדס, 20 דולר. בהמשך, אחרי שהלכנו קילומטרים בכל מלון (מישהו יודע כמה סלוט משינס יש בוגאס?!) והתעייפנו, עצרנו לקולה וכדור גלידה - עוד 20 דולר התאיידו.
אחה"צ הג'ט לג כבר גמר אותנו, בצעד בלימה לקחנו אוטובוס לאאוטלט הכה מפורסם, שם קנינו 4 זוגות נעליים - סנדלים ונעלי הליכה לכל אחד מאיתנו - ב-200 דולר סך הכל. יצאנו מרוצים. דרך אגב, כל המוכרים בדוכנים באאוטלט (לא החנויות אלא על השבילים, כאלה שמוכרים קרמים של ים המלח ושאר קשקושים) הם ישראלים.
בערב אכלנו בבורגר סטריפ, ליד הפאשן שואו מול, לפי המלצה של לונלי פלאנט. נחמד ומילקשייקים מצוינים. לא יקר בסטנדרטים של הסטריפ. בדרך חזרה עברנו ליד המופע של טרזור איילנד, שבו בחור מסכן נשבה בקסמן של סירנוצ בלבוש מינימלי. זהנראה מגוחך להפליא, אבל מאות תיירים בהו בו בפה פעור.
למחרת בבוקר השכמנו ולקחנו עוד מונית לשדה התעופה, אחרי שהבנו שכמעט אין אפשרות להגיע בתחבורה ציבורית. התקשקשנו עם האוטו - משום מה רוב המכוניות במגרש היו מתוצרת קאיה, התלבטנו בין פורד פוקוס לקורולה ובסוף לקחנו דווא יונדאי אלנטרה, בגלל הקרוז קונטרול - ויצאנו לאזור זאיון.
טוב, קודם כל, טיסה של 2 עצירות ביניים ו-26 שעות בסך הכל היא ממש לא פיקניק. למעשה, כבר בטיסה השנייה, מלונדון לשיקגו, נמאס לי מהכל ורציתי כבר לחזור הביתה. מזל שבאותו רגע כבר אי אפשר היה לעשות סיבוב פרסה.
הגענו בחצות לוגאס - בזמן שנהג המונית עשק אותנו בסיבובים מיותרים, העיר נראתה כאילו רק התעוררה. הגענו למלון Aria, חדש ומפואר מאוד, חדר ענקי עם חצי נוף לסטריפ ושפע שיכלולים.
היום שלמחרת הוקדש לחיפוש אינטרנט חינם. עברנו בכל סטארבקס ומקדונלדס בסטריפ ופשוט אין! בסוף בסוף מצאנו בעזרת קסם: נכנסנו למרכז הקניות של המייל הקסום, התיישבנו ליד הסטארבקס והופ - חיבור אינטרנט חינם! למותר לציין שנתקענו שם לשעה וחצי.
חוץ מזה ביקרנו ב-MGM גראנד וראינו את האריה המסכן בשטח הקטנצי'ק שהקצו לו, בוניישיאן - שיא הגיחוך עם הגונדולות בתעלה בגובה 10 ס"מ. בזמן שגיחכתי בליבי על הפראיירים ששטים בהן, יובל חשש שגם אני ארצה לשוט באחת - בסיזרס פאלאס, בבלאג'יו שמצא חן בעינינו כי לפחות בעיצוב שלו יש משהו מקורי ולא רק העתקה. שם גם רכשנו כרטיסים למופע O של סירק דה סוליי. בסיום סיבוב הקניונים מחכה לנו עוד יום בוגאס, הפעם בבלאג'יו, ככה שנוכל לרדת בכפכפים להופעה. דרך אגב, גם אנחנו לא הצלחנו להזמין דרך טיקטמאסטר, בבלאג'יו בקופה נתנו לנו את ה-25% הנחה.
הכל בוגאס עולה כסף - והמון!!! ארוחת הצהרים הכי זולה שהצלחנו למצוא היתה במקדונלדס, 20 דולר. בהמשך, אחרי שהלכנו קילומטרים בכל מלון (מישהו יודע כמה סלוט משינס יש בוגאס?!) והתעייפנו, עצרנו לקולה וכדור גלידה - עוד 20 דולר התאיידו.
אחה"צ הג'ט לג כבר גמר אותנו, בצעד בלימה לקחנו אוטובוס לאאוטלט הכה מפורסם, שם קנינו 4 זוגות נעליים - סנדלים ונעלי הליכה לכל אחד מאיתנו - ב-200 דולר סך הכל. יצאנו מרוצים. דרך אגב, כל המוכרים בדוכנים באאוטלט (לא החנויות אלא על השבילים, כאלה שמוכרים קרמים של ים המלח ושאר קשקושים) הם ישראלים.
בערב אכלנו בבורגר סטריפ, ליד הפאשן שואו מול, לפי המלצה של לונלי פלאנט. נחמד ומילקשייקים מצוינים. לא יקר בסטנדרטים של הסטריפ. בדרך חזרה עברנו ליד המופע של טרזור איילנד, שבו בחור מסכן נשבה בקסמן של סירנוצ בלבוש מינימלי. זהנראה מגוחך להפליא, אבל מאות תיירים בהו בו בפה פעור.
למחרת בבוקר השכמנו ולקחנו עוד מונית לשדה התעופה, אחרי שהבנו שכמעט אין אפשרות להגיע בתחבורה ציבורית. התקשקשנו עם האוטו - משום מה רוב המכוניות במגרש היו מתוצרת קאיה, התלבטנו בין פורד פוקוס לקורולה ובסוף לקחנו דווא יונדאי אלנטרה, בגלל הקרוז קונטרול - ויצאנו לאזור זאיון.
לאט לאט התגלו מרחוק ההרים האדומים והמרשימים של זאיון, למרות מזג האוויר המעונן. הכבישים פשוט נהדרים. הגענו בשתיים בצהריים לבסט ווסטרן בספרינגדייל, הוא מאוד נחמד (אינטרנט חינם בחדרים!!!) אבל איכשהו קיבלנו את החדר היחיד שאין לו נוף (מוסתר על ידי השלט של המלון). נו מילא, רק ליום אחד. אכלנו משהו והספקנו לבקר באמרלד פולס -שביל די קל שאמור להוביל לבריכות בצבע ארגמן. כנראה שלא ירדו כאן הרבה גשמים החורף, או שהשלגים טרם הפשירו, כי הבריכות היו שלוליות עכורות למדי. סיימנו את היום בחדרנו נטול הנוף, אחרי פיצה חביבה בספרינגדייל. אוף, ממש אי אפשר לאכול פה משהו שאין בו 30% שומן ומעלה. נקווה שנצלח את הטיול הזה עם עורקים שלמים ובריאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה