יום שני, 21 בדצמבר 2009

1,2,3 ניסיון... שומעים אותי?



כשהשמש היומיומית שלנו ממשיכה לזרוח בעוז, גם ביום הקצר בשנה, במקומות אחרים ועל ערים של אנשים אחרים יורד שלג. שלג בפריז (וכאן באה אנחה עמוקה כוו, ישר מהלב: אוה!) שלג בבריטניה, שלג בניו יורק. רק שלג על עירי כבר לא יבוא.
אז כן, ברור לי ששלג כעניין יומיומי הוא מציק ומטריד ומתלכלך ומסכן חיים. אבל בשביל מי שרגיל כל כך לשמש נצחית, קצת שלג הוא בדיוק מה שצריך כדי לשמור על צלילות.
כמעט לפני שנה הייתי בניו יורק, בפעם הראשונה בחיי ובינתיים גם האחרונה. חגיגות ההכתרה, הסיילים המטורפים, אפל סטור והקור עצרו את הנשימה. כאן בתמונה לינקולן סנטר, בואך סנטרל פארק, שרויים בשלג מושלם שיפה לא פחות גם כשמביטים עליו מהמקלט החמים.

2 תגובות:

  1. שומעים ומנויים! מזל-טוב!

    השבמחק
  2. אם היה כאן שלג שסוגר אותך שבוע בבית, מילא. אבל תירוץ לשלג שהופך לג'יפה שחורה בשולי הכביש ומרטיב לך את המכפלת במכנסיים, על זה אני אוותר

    השבמחק